<h1>סמ"ג עשין סימן קע"ב</h1>
<h2>דף לד.</h2>
מצות עשה להיות כל המשמרות שוות ברגלים וכל שיבא מן הכהנים ברגל ורצה לעבוד עובד וחולק עמהם ואין אומרים לו לך עד שיגיע משמרך שנאמר וכי יבא הלוי מאחד שעריך וגומר, ומפרש בפרק החליל (סוכה נ"ה ב') במה דברים אמורים בקרבנות הרגל[ים] ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותן אפילו ברגל אלא משמר שזמנו קבוע שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות כלומר חלק כחלק בקרבנות [ה]צבור ואינו חלק כחלק בשאר דברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעו אותן כל משמר ומשמר בשבתו, וכן עבודת לחם הפנים במשמר שזמנו קבוע אבל עבודת שתי הלחם בכל המשמרות, וכן תניא בתוספתא דסוכה (פ"ד הי"א), לחם הפנים עבודתו במשמר הקבוע ואכילתו בכל המשמרות נותן חצי (חלק) [חלה] לכל (ה)משמר והם מחלקין ביניהם, ומניין שאינו מדבר אלא ברגלים שנאמר מאחד שעריך מכל ישראל בשעה שכל ישראל באין בשער אחד, ומניין שאינו מדבר אלא בכהנים שנאמר חלק כחלק יאכלו ואין מתנות במקדש להאכל אלא לכהנים בלבד, וכן, תניא בפרק הגוזל קמא (ק"ט ב') ובפרק אלו מנחות נקמצות (ע"ד א'), כהן שהיה לו קרבן הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה שנאמר בכל אות נפשו ושרת [ו]אפילו חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו והעור של קרבנו ואכילתו שלו ואם רצה ליתן את קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו נותן ועור הקרבן ואכילתו ועבודתו לאותו כהן בלבד שנתן לו (ע"פ רמב"ם כלי המקדש פ"ד הל' ד'—ז').
